וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹבפרשת השבוע מסופר על גיוס האמצעים
לבניית המשכן. השנה גם קוראים את פרשת "שקלים" בה הציווי לתרום חצי שקל כסף למפקד העם וליציקת אדני המשכן. אך באופן מוזר הסיבה לגיוס הכספים נעדרת מתחילת הפרשה. אמנם זה מאוד יהודי לגייס תרומות לפני שיש סיבה, הרי בישראל קודם מקימים סטארט-אפ ומגייסים כסף, ורק אח"כ חושבים על רעיון למוצר, אבל מה מוזר שהסיבה למגבית (
ועשו לי מקדש) מגיעה רק בסוף הפרשה. ומשונה מזה העובדה שלמרות שהסיבה למגבית מחצית השקל בטלה אחרי שמנו את ישראל והקימו את המשכן, המגבית השנתית נותרה עד ימינו אלה?
התשובה היא שבאמת גיוס חומרי בנייה למשכן (זהב, כסף, נחושת וכו') אינם הסיבה למגבית, המטרה היא המגבית עצמה. כזכור, היהדות אינה דת, לאום או גזע. היהדות היא ברית
שנכרתה בין הבתרים, בין הבורא לעם שנבחר לייצגו בעולם וניתן לו מקום המקדש היחיד שלו שנמצא בהר הבית. את הקשר הזה בין כל יהודי למקומו במקדש משמרים באמצעות נדבה שנכפית עלינו מרצוננו כל הימים.
הדרך ליציאה מהעם היהודי היא המרת דת, שתמיד כוללת את נטישת ציון וירושלים. כפי שעשו היהודים המשיחיים שקבעו פולחנם ברומא, או מאמיני מוחמד שקבעו מקומם במכה, או המומרים הרפורמיים
שמחקו את ירושלים מתפילותיהם, מקיר המזרח
ומערגותיהם. ואנו לעומתם נשארנו כל אלפי השנים ציונים!
קריקטורות בטלגרםאיור:
יוסי רוזנשטיין, ישראל