Adam Gold אדם גולד

אבל היי, אין מה לדאוג.

הרצי הלוי כבר הכריז בפסקנות ש'צהל' יוכל לעמוד במחיר הגבוה שנידרש לשלם על עסקה לשחרור כמה עשרות נשים וקשישים.
ואם הרצי אמר, למישהו יש ספק שתושבי ניר עוז ושדרות יוכלו לישון בשקט בלילה, נכון?
(ושוב, עם כל הקושי והרפיסות של הפיקוד הבכיר, האחריות לכל מה שקורה היא על נבחרי הציבור. נתניהו, גלנט, גנץ אייזנקוט ושות'. ככה זה בדמוקרטיה. עוד לפני תוכניות גדולות ונדרשות של עידוד הגירה, נבחרי הציבור שלנו צריכים להפוך את העולם כדי שההישג הקטן - והלא מספק - של הרחבת וייצוב הפרימטר לא יסורס גם הוא)

תזכורת:
כפי שפורט בפרוטוקול ובפסק הדין הפרימטר (בגץ 3003/18) בהוראת המשפטנים נוצר מצב לפיו:
"צבא ההגנה לישראל קיבל על עצמו, בנסיבות המקרה הנדון, פרשנות קפדנית של הדין הבינלאומי. והכוונה היא למישור הצורך, בעניינו הובהר כי השימוש בכוח בעל פוטנציאל קטלני ייעשה כמוצא אחרון רק במקרה של "סכנה ממשית וקרובה לכוחות צה"ל או לאזרחים ישראליים", ולא לשם הבטחת החוק והסדר גרידא"

כלומר, במקום שטח השמדה, נוצר מצב אבסורדי ומחדלי בו עד שאין סכנה ישירה ברורה וממשית, השמירה על הפרימטר היא לא פקטור. את התוצאות ומצב הגדר (עמוסת המטענים והפרצות) בשביעי באוקטובר כולנו מכירים.

יותר מזה, במסקנת פסק הדין (ששימש רק 'הקדמה' ולא אישור, משעה שהוראות הפתיחה באש לא הוצגו בפני בית המשפט בשל סירוב דיוני של העותרים) בית המשפט הסביר כי דחיית העתירה התבססה ונשענה על התחייבות הצבא -
"לבחון, להרבות ולשפר ככל האפשר את השימוש באמצעים חלופיים לא קטלניים, כל זאת לצד קיום תהליך סדור לתחקור ולהפקת לקחים מבצעיים ואחרים ולהטמעתם".

בעולם נורמאלי, אנחנו במלחמה וכל זה לא רלוונטי.
קובעים כללי משחק חדשים ותמונת מצב חדשה - כדי לייצר מצב אופטימלי להגנת הכוחות ולמניעת טבח נוסף.

בפועל?
כפי שמדווחת הכתבה, "עיכובים משפטיים" מונעים ממדינת ישראל להגן על תושביה.

ושוב, אפשר (וצריך) לדבר על המשפטנים ועל סמכות ללא אחריות ועל הליך הפרימטר (שלא ניתן בו פסק דין, זוכרים?!) שהפך לבסיס מחייב וגם אחרי התוצאות האיומות בשביעי באוקטובר מסרס את הצבא ומסכן את חיי הלוחמים.

אבל האחראיים הם קודם כל ההנהגה. קבינט המלחמה. הפיקוד הבכיר. עצם העובדה שבמשך חצי שנה לא ידעו לייצר אזור חיץ באלף ואחת אמצעים היא בלתי נסבלת ממש.

למען הסר ספק, הריסת בתים ומתחמים היא אמצעי מרכזי אבל לא בלעדי. אפשר למקש,
אפשר לשבש דרכים,
אפשר להקיף אזורים בגדרות ותלתליות,
אפשר לסמן אזורים אסורים (מחשש למינהור וכד'),
אפשר להפוך אזורים לשטחים בטחוניים ולבסיסים,
אפשר (וצריך) לתעל אוכלוסייה לאזורים אחרים באלף ואחת אמצעים של מי ששולט בשטח
- וכמובן חייבים להכריז על שטח השמדה (Killing Zone) שבו כל פעיל, תצפיתן, חקלאי או סבתא על כסא גלגלים מושמדים מעצם הכניסה.

יש אלף ואחת דרכים, זה ברור לכולם.
אם רק רוצים ונחושים מספיק.

כל מה שצריך זה רוטויילרים בהנהגה ובפיקוד הצבאי הבכיר שמגדירים קריטיות בטחונית, עושים, עפים קדימה ומספקים תוצאות בכל מחיר -
ולא מבקשים הנחיות משפטיות איך משתלטים באופן אפקטיבי על שטח.

ובפינת בית השימוש הרעיל של הציבוריות הישראלית:

משוטט בטוויטר ומגלה שגם אחרי ההצהרות הנוראיות של ממשל ביידן הכל שם כמעט מתנקז, שוב, לביבי ולא ביבי.

אז אפשר (וצריך) לבקר את נתניהו על זהירות ושמרנות יתר.
ואפשר (וצריך) לחשוב שבסוגיות הרות גורל כמו עידוד הגירה, השתלטות מוחלטת על שטח או זרימה במלחמה נתניהו היה צריך להתקדם בכל מחיר גם מול לחץ בינלאומי לא פשוט.
וכמובן, אפשר (וצריך לדעתי, וכתבתי על כך המון) לחשוב שמכח אחריותו הכוללת נתניהו יצטרך להתחלף בסוף הקדנציה הנוכחית.

אבל מאיפה המשיחיות המופרעת הזו?
מה בדיוק היה קורה לדעתכם עם גנץ כראש ממשלה?
הבעיות שלנו היינו נעלמות?
חיזבאללה היה עובר לסרוג גרביים? סינוואר היה מחזיר את כל החטופים ללא כניעה ישראלית ומוותר על קלפי המיקוח שלו? היינו נלחמים ביותר אגרסיביות? ללא נתניהו כולנו היינו כבר יושבים על הפרת, החידקל ועל חוף נובה בעזה - עם כל החטופים במיטתם וכשהעולם כולו איתנו ובעדנו?
יש אדם מבוגר ושפוי שאשכרה חושב רואה כך את המציאות?

בפעם המיליון.
נתניהו הוא לא חזות הכל.

ישראל ניצבת מול אויבים צמאי דם בגבולות, עולם אדיש, ממשל אמריקאי חלש והמוני מוסלמים ואנטישמים בעולם שישמחו לראות את קץ מדינת ישראל.
זו המציאות.
גם ביום שאחרי נתניהו עדיין יעמדו בפנינו אתגרים מורכבים ועצומים בנסיבות הגאו-אסטרטגיות המאד לא פשוטות שמסביבנו.

אנשים, מימין ומשמאל,
שאחרי טבח נורא ואיום, כשהנאצים על הגדרות, רגע אחרי מופע עגום של רפיסות ביידן בנסיון לקנות את האיסלאמים מישיגן, ורגע לפני אולי-הסלמה עם איראן הסף גרעינית -
והם עדיין עסוקים באופן אובססיבי בביבי ולא ביבי, במקום לחשוב ברצינות על איך פותרים את האתגרים המורכבים של מדינת ישראל -
הם אנשים שנמצאים עמוק עמוק במחוזות בריאות הנפש.

החבר'ה האלה כבר לא איתנו.

וכמובן, גם כאן האובססיה לנתניהו היא אסון.

במישור הדיפלומטי יהיה קשה מאד (עד בלתי אפשרי) לנצח במלחמה הזו בלי המרכז-שמאל הציוני והאוכלוסיה 'הניידת' יותר של אזרחי ישראל.

באופן די מוכר, האסטרטגיה של הממשל כעת היא לתעל את סוגיית נתניהו היא לנסות לשכנע שהוא נאבק נגד 'ממשל נתניהו' ולא נגד אזרחי ישראל.

כל ישראלי בעל אונות מתפקדות מבין שזה לא המצב.
שבנקודת הזמן הגורלית הזו, הפיכת השביעי באוקטובר ליום חג הרואי לאויבי ישראל יהיה אסון שיגבה מאיתנו ומילדינו מחיר כבד עד בלתי אפשרי.

אם השמאל הציוני והנייד יפעיל 10% מהלחץ, המשאבים ומהקמפיינים של נתניהו גם לכיוון יהודים ליברלים ודמוקרטים מתונים -
מאזן הכדאיות של ביידן ישתנה פלאים.

למדינת ישראל אולי קשה לעשות את זה באופן פורמאלי, זה ברור.

אבל למה, כתמונת ראי, ישראלים ויהודים טובים לא מגייסים כסף יוצאים בקמפיין שיטרגט במדינות מפתח כמו מישיגין או פנסליבניה מצביעי 'לשון מאזניים' פטריוטים וחובבי ישראל (שהם עדיין הרוב בארצות הברית), כאלה שמחפשים מנהיג חזק שאפשר לסמוך עליו, ומפזרים מסרים על ביידן שנוטש בנות ברית ומסייע לטרור העולמי?

למה אין לחץ על גופים יהודים להשעות תמיכה במועמדים דמוקרטים ובקמפיין של ביידן אם ביידן ימשיך להילחם (דה פקטו) על זכותו של חמאס והנאצים להתקיים לצידנו?

איך זה לעזאזל שעדיין לא ראינו סרטונים ופוסטים ויראליים באנגלית של משפחות חטופים (עם אזרחות אמריקאית, ככל שישנן) נגד ביידן?

איך זה שאין פניות אישיות ונוקבות של קרובי חטופים (שנפגשו איתו בעבר) אחרי שביידן מתנער מכל הבטחותיו כדי לפייס איסלמיסטים ותומכי חמאס?


מבחינת תמריצים, האינטרס הנוכחי של ביידן ברור ובעייתי.
ביידן ואנשיו נחושים לקנות שקט עד לבחירות בנובמבר (גם אם משמעו הפסד ישראלי והפיכת סינוואר לגיבור) ומצד שני חוששים לאבד קולות מוסלמיים.

חייבים לשנות את המשוואה.

פייר, די מכמיר לב לשמוע את הררי המילים על כמה פסיכופטים איסלאמיים במישיגן.
הכל, בזמן שיש מיליוני יהודים חזקים עשירים ומקושרים - שרובם הגדול תורמים, מקדמים ומצביעים באופן מסורתי לביידן ולדמוקרטים.

באמת שלא מצליח להבין, למה אין ניסיון רציני לאזן את המשוואה?

בכלל לא משנה אם זו ג'יל ביידן, בלינקן או הפחד מכמה מוסלמים פנאטים במישיגן.
רגע אחרי הטבח הנורא מאז השואה, בניגוד להצהרותיו המוקדמות, בשעות הקשות ביותר שהיא חוותה אי פעם ורגע לפני הסלמה אפשרית עם איראן -
ביידן וממשלו מפנים עורף למדינת היהודים .

אפשר להתפלפל עד מחר על הסיבות וההקשר,
אבל בשלב הזה, זו כבר עובדה.

מדינת ישראל, העם היהודי - ולמעשה כל אחד מאיתנו - נדרשים ליצור מערך תמריצים שונה שיגבה מביידן מחיר פוליטי ויכריח אותו להתייצב לצידנו.

ישראל זקוקה לתמיכה מממשל ביידן, באספקה ובעיקר בגיבוי דיפלומטי. זה ברור.
אבל גם ביידן צריך את ישראל ובעיקר את היהודים.
המשוואה כרגע לא ברת-קיימא מבחינת ישראל

שלא יהיה ספק. האחריות הייתה ונשארה של ההנהגה הרופסת שלנו. ההנהגה הצבאית והמדינית. האפסים שלא מתייצבים בזמן שקומץ שמאלנים רדיקלים מוחקים את ההשגים שנקנו בדם יזע ודמעות ובהקרבתם של לוחמים אמיצים.

סיוע על-מלא לאויב בשעת מלחמה.
אין לזה שום הגדרה מוחלטת.

זה מדהים, בדיוק כמו אצל הפרימטר.
מתישהו בעתיד, שיספרו לכם שבגץ לא קיבל שום החלטה (ודחה את העתירה!) זכרו את הטרלול ההתאבדותי הזה.

רע מאד.
כאילו לא למדנו כלום.