Elizabeth Rimini אליזבט רימיני

תבינו! בלי ההבנות עם ארה"ב שישראל לא תוכל להגיב, ההתקפה האיראנית כלל לא הייתה יוצאת לפועל.

המדיניות האמריקאית
הפרשנות שלא תשמעו בערוצי התרעלה

אין שום סיבה להתרגש מביטויי "העמידה לצד ישראל" בעימות המונפץ נגד איראן. הממשל האמריקאי של ביידן לא נהיה אוהד ישראל. גם כשהוא שלח לפה נושאות מטוסים זה לא היה מתוך אהדה לישראל. אל תטעו.

הממשל עושה זאת כדי להציל את שרידי המדיניות שלו במזרח התיכון שאבן הראשה שלה היא הפיוס של איראן. במסגרת זו למשל הפשיר הממשל 6 מיליארד דולר לאיראן רק בספטמבר האחרון. ממשל ביידן טען כי הכסף ישמש את האיראנים רק לרכישת מזון ותרופות. האיראנים צחקו בגלוי. למעשה מאז תחילת מלחמת אוקראינה-רוסיה קיבלה איראן, שמסייעת לרוסיה, בזכות צעדים אמריקאים יותר דולרים מאשר אוקראינה. מרכיב אחר של המדיניות שלהם, כידוע, הוא דחיפה למדינת טרור בעוטף גוש דן. גם זה מתוך קריצה לאיראן.

לממשל האמריקאי של ביידן ברור כי במידה ותפרוץ פה מלחמה אזורית, זה יחייב את ארצות הברית להתערב, וכך תקרוס כל המדיניות שלהם במזרח התיכון. לכן הם שיגרו לכאן מיד את נושאות המטוסים כדי למנוע מהעימות בעזה מלהפוך לעימות אזורי. שליחת נושאות המטוסים והנאומים המשתפכים גם שמו את התשתית לפיקוח אמריקאי הדוק על הפעולות הצבאיות של ישראל.

במטרה למנוע מהמלחמה בעזה להפוך למלחמה אזורית מתעקשים אנשי ביידן שהכול צריך להיפטר באמצעים "דיפלומטיים". קרי – וויתורים ישראליים מפליגים. לכן נשלח השליח הוכשטיין לביירות, והממשל ושליחיו בקבינט המלחמה מונעים וימנעו כל ניסיון מצידנו להכריע את חיזבאללה.

זו הסיבה שבגללה הם מונעים פעולה ברפיח. לא משום שהם חוששים ממשבר הומניטרי ברפיח. אלא משום שהם חוששים שאיראן (והיא כנראה הזהירה אותם שהיא) לא תבליג על אובדן הפרוקסי שלה בעזה.

כעת גורמי הממשל ועוזריהם בתקשורת הישראלית מסלימים את האזהרות מפני תקיפה איומה ונוראה של האיראנים. מדובר בשמועות לא מבוססות, שנועדו להעלות את רף הציפיות מהתגובה האיראנית, כדי שכול תגובה פחותה ממנה תאפשר לאמריקאים להצדיק דרישה מישראל להכיל אותה ולא להגיב. במקביל הם מודיעים על תמיכה יוצאת דופן בפעולה ישראלית נגד איראן, כדי לוודא שהתגובה האיראנית אכן תהיה מתחת לסף.

אל תבנו עליהם. אם חלילה האיראנים יגיבו באופן משמעותי, ההודעות הללו יתבררו כצ'קים ללא כיסוי.

שמאלנים שחושבים שהאנטישמים הערבים שונאים רק "מתנחלים" מזכירים לי את
יהודי גרמניה בתחילת המאה-העשרים שחשבו שהאנטישמים הגרמנים שנאו רק את האוסט-יודן.

אז זהו,
שהאנטישמים הגרמנים שנאו את כל היהודים, אבל תיעבו במיוחד דווקא את היהודים שהתיימרו להיות יותר גרמנים מהגרמנים.

והאנטישמים הערבים שונאים את כל היהודים, ורואים בכולם "מתנחלים", אבל מתעבים במיוחד דווקא את היהודים שמתיימרים לדעת יותר טוב מהערבים מה הערבים רוצים ומה טוב להם.

שעה אפלה

אם עדיין לא צפיתם, או כבר שכחתם מה שראיתם, אני ממליצה בחום לצפות בסרט "שעה אפלה." (או לפחות צפו בטריילר. לינק בתגובה).
למרות אי-דיוקים מסוימים בפרטי העלילה, שנובעים מטעמים של הוספת דרמטיזציה, הסיפור הבסיסי הוא מדויק. הסרט עוסק בהתלבטות של ממשלת בריטניה במיוחד לאחר התבוסה בדנקרק וכניעתה של צרפת, ולפני פלישה צפויה של הגרמנים לבריטניה עצמה, האם לסגור עסקה עם היטלר או להמשיך בלחימה.

הסרט מציג בין היתר את התככים של שר החוץ הלורד הליפקס ושל ראש הממשלה לשעבר נוויל צ'מברליין שכיהן כשר בתפקיד סימלי בלבד, אך היה עדיין בעל כוח פוליטי רב, אשר תמכו בסגירת הסכם עם הגרמנים בתיווך הדוצ'ה האיטלקי מוסוליני.

צ'רצ'יל שהיה אז עדיין ראש ממשלה שנוי במחלוקת בלשון המעטה, הצליח באמצעות כושרו הרטורי וניסיונו הפוליטי לשנות את מהלך ההיסטוריה. אם צ'רצ'יל לא היה מצליח לכפות את דעתו על חברי ממשלתו, מלחמת העולם השנייה הייתה מסתיימת באותו יום, למעשה לפני שהיא התחילה, בניצחונם של הגרמנים על כל המשמעויות הטרגיות שהיו נובעות מכך. כתוצאה מההחלטה, מיוני 1940 עד דצמבר 1941, במשך שנה וחצי, נלחמה בריטניה לחלוטין לבדה מול גרמניה הנאצית. למרות שלא היה לה סיכוי לנצח את גרמניה, האסטרטגיה של צ'רצ'יל הייתה להחזיק מעמד עד שהאמריקאים יאלצו להצטרף למלחמה. כזכור, האסטרטגיה הזו הצליחה.

כמובן שבדיעבד המחשבה שבריטניה שקלה ברצינות כניעה, הייתה עשויה להוות קלון בל-ייסלח לפוליטיקאים ששקלו זאת , ומעניין לציין כי אפילו צ'רצ'יל במחווה אדירה של צדקה וחמלה כלפי יריביו מהעבר, לא רק שלא מצא לנכון לתאר את השעה האפלה הזו (שנמשכה מספר ימים לא קלים עבורו) בתיעוד בן ששת הכרכים העצומים שכתב על תולדות מלחמת העולם השנייה, הוא אף כתב שם פיסת כזב עוצרת נשימה:

"דורות יבואו אולי ישתאו על כי השאלה העליונה, אם צריכים אנו להוסיף להילחם לבדנו, מעולם לא מצאה מקום בסדר-יומו של הקבינט המלחמתי. הדבר הזה נתקבל כמובן-מאליו על ידי כל האנשים האלה מכל המפלגות בממלכה, וטרודים היינו הרבה מכדי שנבטל זמן על דיונים אקדמיים בלתי-מציאותיים שכאלה."[1]

הפרוטוקולים של הדיונים שנחשפו שנים לאחר מכן, מעידים כמובן כי המציאות הייתה שונה, והסרט מבוסס עליהם.

אתם כמובן מנחשים ובצדק, שאיני מטריחה אתכם בפריט טריוויה היסטורי שכזה בלי שתהיה לו מקבילה אקטואלית. אם עוד לא קלטתם את המקבילה, הרי היא. בימים אלה גוברים הלחצים הפוליטיים בתוך ומחוץ לממשלה לנקוט בצעדים שהמשמעות המעשית שלהם היא כניעה לחמאס. זו המשמעות של סגירת עסקה עם החמאס, שתנאיי הסף שלו לדיון בעסקה כלשהי הם "הפסקת אש קבועה, נסיגת כוחות צה"ל מעזה, החזרת העקורים למקומות מגוריהם וחופש תנועה של אנשים" [2] (אנשים, כלומר סינוואר ושות').

העובדה כי יש אנשים שברצינות מציעים להמשיך במשא-ומתן בהינתן תנאים אלה, ויש אפילו כאלה, אולי אפילו בקבינט המלחמה עצמו, שבעצם דורשים להסכים להם היא חרפה שלא תעלה על הדעת. זו שעה אפלה. לאנשים אלה לא נותר לי אלא להזכיר משפט מפתח מנאומו המפורסם של צ'רצ'יל "נילחם על החופים" המסיים את הסרט:

"כי ללא ניצחון אי-אפשר לשרוד!"

________________________________________
[1] "מלחמת העולם השנייה" כרך שני "שעתם הנאה" מאת וינסטון ס. צ'רצ'יל, בתרגום אהרון אמיר, הוצאת "עם הספר" בע"מ בשיתוף עם הוצאת כרמי את נאור, תל-אביב תשט"ז, עמוד 149.
[2] https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-1089701

אם יש לכם חברים שעדיין חושבים שאוסלו לא היה טעות, וצריך לתת להם מדינה, תנו לו הצעה כזו:

אנחנו נגדל אצלכם בחצר נחשי צפע. אתם יודעים שצפע הוא בעל חיים מוגן. מאחר ואין מספיק אוכל בחצר שלכם, אנחנו גם ניתן לכמה צפעונים להיכנס אליכם הבייתה מפעם לפעם ואתם תיתנו להם אוכל, אבל אל תדאגו יש לנו מומחה שיגיד לכם איזה צפע הוא רגוע ולא עצבני וייתן לו "רישיון עבודה".

אז נכון שמפעם לפעם אחד הצפעים יכיש מישהו ממשפחתכם או מאורחיכם, אבל אל תדאגו יש בית חולים קרוב…

זה אוסלו.

يسر جمهورية مصر العربية أن تعلن لجميع الأشقاء في غزة أننا قررنا فتح حدودنا مع قطاع غزة فورًا، والسماح لكم جميعًا بالمرور والحصول على الحماية والسكن والغذاء الوفير.

אתם מתפלאים שהעולם מתעלם מטבח אכזרי של יהודים, ומסייע לרוצחים? אתם מרגישים ננטשים?
עולם כמנהגו נוהג:
ינואר 1933 – הנאצים עולים לשלטון בגרמניה ומתחילה רדיפת היהודים. פליטים יהודים מתחילים לברוח מגרמניה.
מרץ 1933 – מוקם מחנה הריכוז דכאו.
ספטמבר 1935 – נחקקים חוקי נירנברג.
אוגוסט 1936 – מתקיימת אולימפיאדת ברלין. ספורטאים יהודים וכמה בודדים אחרים מחרימים אותה. שאר העולם מרמה את עצמו וקונה את התעמולה הגרמנית ומשתתף בה.
מרץ 1938 – האנשלוס. גרמניה מספחת את אוסטריה וגל של התעללות אכזרית ביהודים שוטף את אוסטריה.
יולי 1938 – ועידת אוויאן מתכנסת כדי לדון בבעיית הפליטים, בעיקר היהודים, אך אף מדינה לא מתנדבת לקלוט את הפליטים היהודים.
ספטמבר 1938 – ועידת מינכן. העולם מתעלם מגורל היהודים (וזוועות אחרות שנעשות בגרמניה), מפקיר את צ'כוסלובקיה, ומתחבק עם היטלר.
נובמבר 1938 – ליל הבדולח. הפוגרום שלא השאיר כל ספק לגבי הגורל הצפוי ליהודים תחת המשטר הגרמני. מדינות בעולם מגנות ונוקטות צעדים סמליים. העולם האקדמי, האוניברסיטאות, אפילו לא השמיעו מילה רפה של גינוי. גרמניה מאשימה את הקורבנות בפשע שבוצע נגדם.
מאי 1939 – בריטניה מפרסמת את הספר הלבן וסוגרת את הארץ בפני הפליטים היהודיים למשך כל תקופת השואה ועד 1948, כדי לשאת חן בעיני הערבים. זה לא הועיל להם. במלחמת העולם השנייה הערבים לגמרי צדדו בגרמנים.
מאי-יוני 1939 – האונייה סנט לואיס שעליה יותר מ-900 פליטים יהודיים מפליגה מגרמניה. ארצות הברית וקנדה מסרבות לקלוט אותם.
ספטמבר 1939 – הגרמנים פולשים לפולין, מלחמת העולם השנייה מתחילה, וגורל יהודי פולין נהיה טראגי. למרות זאת ארצות הברית אינה מצטרפת לנלחמים בגרמניה. וממשיכה ביחסים דיפלומטיים עם גרמניה.
דצמבר 1941 – היפנים תוקפים בפרל הארבור, הגרמנים מכריזים מלחמה על ארצות הברית, ורק אז, לאחר שנתיים ורבע, ארצות הברית בלית ברירה מנתקת את היחסים עם גרמניה ומצטרפת למלחמה. איני יודעת מה היה קורה, אם ליפנים הייתה קורית איזו תקלה והמתקפה על פרל הארבור לא הייתה יוצאת לפועל…
אפריל 1943 – ועידת ברמודה. "הפתרון הסופי" כבר בשלבים מתקדמים של השלמת ביצועו, ובוועידה לנושא הפליטים אף אחד לא מתנדב להציל את היהודים.
אגב, המיתוס כאילו "רגשי האשם" של העולם הם אלה שהביאו אותם לתמוך בהקמת מדינה יהודית בהחלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ב-כ"ט בנובמבר, ובכן, הוא מיתוס. היחידים שהיו להם רגשי אשם (ובצדק!) הם יהודי אמריקה, שעמדתם השפיעה על הארי טרומן, שהיה אז בשנת בחירות. הם גם גוייסו על-ידי נציגי ההסתדרות הציונית כדי ללחוץ על נציגים של מדינות נוספות.
השואה לא מוזכרת בנימוקים של הועדה שהמליצה על ההחלטה. סטלין ובעקבותיו מדינות הגוש הסובייטי הצביעו בעדה, כי רצו לסלק את האימפריאליזם הבריטי. הצרפתים לא רצו להצביע בעד, ושינו את עמדתם רק בעקבות התערבותו של לאון בלום שווייצמן פנה אליו. הם האמינו שישראל תועיל להם לשמור על הנחלות הקולוניאליות שלהם בצפון אפריקה. וכך הלאה כל מדינה והאינטרסים הצרים שלה.
המיתוס הזה מאוד שימושי היום בידי האנטי-ציונים שמפיצים עלינו עלילות דם כדי לטעון שמאמר והמדינה קמה "בזכות השואה", "העובדה" שאנחנו "עושים זאת לאחרים" מאיינת את זכותנו למדינה.
אז אתם חשים שהעולם מפנה לנו עורף כיום? איך אומרים באנגלית, You ain’t seen nothing yet.