Bring Them Home Now - Israel Hamas War Massacre Disaster

The Hostages Families Forum bows its head upon learning of the passing of Yosef AlZayadni, of blessed memory. We share in the profound grief of the AlZayadni family.

Yosef AlZayadni (53) was a man of dialogue and human connection, a pillar of strength for his family and an influential figure in his community. He worked at the dairy farm of Kibbutz Holit for 17 years, from where he was kidnapped along with his three children: Bilal and Aisha, who were released in a deal about a year ago, and Hamzah, whose life is now gravely feared for.

The Hostages Families Forum has stated:
The emerging agreement comes far too late for Yosef - who was taken alive and should have returned the same way. Every day in captivity poses an immediate mortal danger to the hostages who have managed to survive for 15 months, and threatens the possibility of returning the deceased for burial.

The time and conditions are ripe for the return of all hostages - the living for rehabilitation and the deceased for proper burial.
We anxiously await additional information regarding Hamzah's fate.

Bring Them Home Now by @BringThemHomeNow
A @grttme project - Other backups: @Hallotme

שורדת השבי אילנה גריצ׳בסקי כותבת:

״אני רוצה שתבינו מה זה להיות שבויה.
חזרתי, אבל רק הגוף שלי חזר. הנשמה שלי נשארה שם, במקום שבו הזמן קפא והחיים התרסקו. אני מהלכת בעולם כמו צל, זיכרון עמום של מי שהייתי פעם. אני מנסה להחזיק בשברים שנשארו ממני, אבל הם נופלים לי בין הידיים – חיים שנשברו באכזריות שלא ניתן לתאר.

להיות בשבי חמאס זה להגיע לתחתית הפחד וההשפלה.
זה להרגיש איך הזמן נעצר ואיך כל שנייה נמתחת לנצח.
זה להיות במקום שבו הכאב הפיזי פוגש את השבר הרגשי, מקום שבו אפילו התקווה מרגישה רחוקה כמו חלום בלתי מושג.
זה לחיות במאבק מתמיד על כל נשימה, לגלות מחדש כמה הגוף יכול לסבול וכמה הנשמה יכולה להישבר.

החיים שהיו לי נגמרו באותו יום.
הם נלקחו ממני בכוח, באכזריות שאי אפשר להבין.
הפציעות הפיזיות אולי נרפאות לאט, אבל הפצעים שבלב – חקוקים בתוכי כמו צלקות שלא ייעלמו לעולם.

אני שומעת שוב ושוב את הקולות ההם; בכל מחשבה, בכל רגע ובכל לילה שבו אני מתעוררת בצעקות.
אני חיה מחדש את הרגעים האלה, כאילו הם לא עזבו אותי אף פעם.
אבל הפחד הכי גדול שלי הוא לא מה שהיה – הוא מה שיהיה.
הפחד שהסיוטים האלה לא ייעלמו לעולם, שהכבלים של הטראומה ימשיכו להחזיק אותי גם כשהם בלתי נראים.
שהשברים בתוכי לעולם לא יתחברו מחדש
הפחד שלא אצליח להשתחרר, שלא אחזור להיות אני – האני שידע לאהוב, לחלום ולחיות בלי פחד.

אני מסתכלת בתמונות של מתן, תוהה אם אראה אותו שוב.
אם נוכל לתקן את מה שנשבר.
אם האהבה שלנו תשרוד את הגיהינום הזה, או שגם אותה איבדתי.

אני רוצה שתבינו מה זה להיות שבויה.
מה זה להרגיש כלואה גם אחרי שהשתחררת.
מה זה להילחם בכל רגע, רק כדי לנסות להרגיש שוב בחיים.
המאבק על 100 החטופים הוא כל מה שיש לי עכשיו.

אני נלחמת על מתן ועל כל היתר, אבל גם בשביל עצמי.
אני נלחמת על התקווה שבי.
על התקווה שאפשר לבנות מחדש, שאפשר למצוא מחדש את החלקים האבודים של עצמי.
שאפשר שוב להרגיש שלמה.

איבדתי הכול.
אבל אני כאן.
נלחמת.
גם כשזה מרגיש בלתי אפשרי, גם כשהכול בתוכי צועק לעצור.
אני נלחמת, כי אין לי ברירה.
כי אני לא יכולה לוותר – לא על החטופים, ולא על עצמי.

אני כותבת את המילים האלו בשביל להזכיר לכולנו, ובמיוחד לעצמי, שבתוך החושך, יש אור שראוי להילחם עליו.
אני בוחרת לקום כל יום, כי אני מאמינה שאהבה, אמונה ורצון אמיתי יכולים לנצח.
אני מאמינה שהאור הזה – שלנו – יאיר שוב״.

#מחזיריםאותםהביתהעכשיו
#עדהחטוףהאחרון
#אתכולםעכשיו

Bring Them Home Now by @BringThemHomeNow
A @grttme project - Other backups: @Hallotme

RT @YinonMagal: יו״ר ש״ס הרב אריה דרעי:

ספיר כהן היקרה,

ריגשת אותנו עד דמעות.
את סמל לעוצמת הנפש של העם היהודי, לדבקות, לאמונה ולכוח התקווה, שמצליחים להאיר גם במקומות החשוכים ביותר.

נמשיך לפעול בכל כוחנו לשחרורו של בן זוגך, סאשה, ולשובם של כל החטופים במהרה לבתיהם ולחיק משפחותיהם.

בעזרת השם, יחד ננצח! 🇮🇱

Bring Them Home Now by @BringThemHomeNow
A @grttme project - Other backups: @Hallotme