‏זו הודעת משרד המשפטים על ההשחרה בכתב האישום: "החלק החסוי הושחר לבקשת גורמי הביטחון, אולם נוכל לומר שלא מדובר בשמות של אנשים או של ארגון, אלא בגורם זר".
‏לא אנשים ולא ארגון אבל כן גורם זר.
‏דומני שזה לא יהיה הימור פרוע להסיק שמדובר ביישות מדינית זרה.
‏מכיוון שמעורבות של יישות מדינית זרה היא סוגיה השייכת לזירה המדינית לא פחות מאשר לתחום הבטחוני, הרי שיש להביאה לידיעת הדרג המדיני? הלא כן?

‏ובכן כפי הנראה גורמים באמ"ן הסתירו מהדרג המדיני לא רק מידע בעל חשיבות בטחונית - תחת התירוץ הקלוש שהם אלו שקובעים "מה רלוונטי" עבורו - אלא שהם הסתירו מהדרג המדיני מידע בעל חשיבות בזירה המדינית שבה אין ולא יכול להיות להם שום שיקול דעת (מעבר לשאלה המקצועית האם מדובר במידע אמין או לא. מי שאמור לקבוע האם המידע רלוונטי למדינאים הם המדינאים ולא אנשי צבא).

‏מכאן נובע שהנגד המילואימניק מואשם בכך שסירב להיות שותף להסתרה של מידע בעל חשיבות מדינית, מהדרג המדיני.

‏וכאן המקום לחזור לסעיף 2.א בחוק יסוד הצבא הקובע שהצבא נתון למרות הממשלה.

‏אם גורמים בצה"ל זכאים להסתיר מידע ומסמכים מהדרג המדיני;
‏ואם הם רשאים לעשות זאת גם ביחס למסמכים שהם בעלי משמעות מדינית מובהקת;
‏ואם חיילים, נגדים וקצינים שמחליטים להביא את המידע לדרג המדיני מוצאים עצמם במעצר ותחת כתב אישום,
‏הרי שאי אפשר להימנע מהמסקנה שדה-פקטו צה"ל אינו נתון למרות הממשלה.

‏ההגיון של כתב האישום, וכן של השופטים שמאמצים את ההגיון הזה, הוא שצמרת צה"ל וגורמים באמ"ן רשאים להסתיר או להביא מידע לידיעת הדרג המדיני בהתאם לרצונם השרירותי, ומי שמסרב לשתף פעולה עם הנורמה האנטי-דמוקרטית הזו ועם רמיסת חוק יסוד הצבא, הוא הוא העבריין.

‏ככה לא נראית דמוקרטיה וככה לא מתנהלת מדינת חוק. ככה נראית הפיכה צבאית מוגבלת. וככה נראית רדיפה של מי שמסרב לשתף עמה פעולה.