רוב רובם של אלו המכונים כאן ״עיתונאים״ הם בסך הכל צינורות.
לא רק שהם לא חושפים כשלים, פרשות שחיתות, אינטרסים זרים או התנהלות פסולה של גורמים במוקדי הכוח ובמערכות השלטון, אלא בדיוק להיפך: הם ניזונים מכף ידם של גורמים בעלי עוצמה שמשתמשים במידע שברשותם בצורה מגמתית ומניפולטיבית.
ראשי זרועות הביטחון, אלופי המטכ״ל וראשי האגפים בשב״כ, המפכ״לים והניצבים, הפרקליטים הבכירים, המנכ״לים וראשי האגפים במשרדי הממשלה - כל אלו מפעילים מערך של צינורות שמתחזים ל״עיתונאים״ על מנת לקדם אינטרסים זרים שאינם תואמים את האינטרס הציבורי.
מאינטרסים אישיים של גנרל, פקיד או משפטן כזה או אחר, דרך אינטרסים אידיאולוגיים ותפיסות עולם (שמאליות על פי רוב) ועד אינטרסים מערכתיים של גופים מסואבים ואנטי-דמוקרטיים.
כעת אנחנו מגלים שלא רק שרוב רובם של אלו המתחזים לעיתונאים לא פועלים בשירות זכות הציבור לדעת, אלא שהם מסייעים למערכות לרדוף ולהשתיק כל מי שמנסה להוציא מידע שהמערכות מעוניינות לקבור.
לא רק שה״עיתונאים״ שלנו משתינים על זכות הציבור לדעת, הם נאבקים על יכולתם של בעלי השררה לשלוט על זרימת המידע: הם יחליטו מה ייצא ומה לא.
זכות הציבור לדעת? יוק.
תחי זכות המערכת להסתיר.
צמרת צה״ל ומערכת הביטחון, צמרת מערכת המשפט והפקידות הגבוהה מעוניינים לצבור כמה שיותר עוצמה ושתהיה עליהם קרוב לאפס בקרה.
ככה הגענו ל-7 באוקטובר.
הם קברו את מצגת חומת יריחו, את אזהרות הנגדת מ-8200 ואת דיווחי התצפיתניות.
הם הסתירו מנתניהו את הררי המידע המודיעיני שזרם בשעות שקדמו למתקפת חמאס.
הם המשיכו אפילו אחרי האסון והסתירו מהממשלה מבצע אפשרי לשחרור חטופים מבי״ח שיפא בראשית המלחמה.
הם מדליפים בשיטתיות מסמכים ותכנים של דיוני קבינט כדי לקדם עסקת כניעה.
הם התנגדו למערכה בלבנון והציגו לקבינט המלחמה שלוש דפ״אות מסורסות. ההישגים האדירים מול חיזבאללה בחודש וחצי האחרונים התאפשרו ומומשו רק כי נתניהו הצליח לכפות עליהם את האפשרות הרביעית.
וזה בדיוק מה שמטריף אותם והוביל אותם למסע הציד החדש: נתניהו והממשלה פיתחו יותר מדי עצמאות. הם מסרבים להיכנע לתכתיבי מערכת הביטחון והפקידות ומנסים, ובמידה מסוימת מצליחים, להוביל מדיניות עצמאית.
זה כל הסיפור. כל השאר אוויר חם, מניפולציות, ספינים ואינטרסים זרים ומסואבים.
