הפשע: אכיפה בררנית ותפירת תיקים; הפושעים: גלי בהרה מיארה ועמית איסמן
***************
פרשה ביטחונית ראשונה ואחריה הגיע השנייה ואחרי השנייה הגיע הסיפור של צחי הנגבי, משהו שקרה לפני 7 שנים, טענה שהועלתה בסכסוך אזרחי, הפכה לחשד לשוחד של 10,000 שקל.
והכל פורץ דווקא עכשיו והכל תחת כותרת הגג של מקורבים לראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה וארומה של שחיתות. העיקר האווירה, העובדות ממש לא מעניינות.
אני בוגר די ותיק של הטיפוסים הללו ושיטות העבודה העברייניות שלהם. בסבב הקודם של מסע הציד אחרי נתניהו, הוצעדו כל מקורביו ואנשי לשכתו לחדרי החקירות. החוקרים, בהנחיית הפרקליטות, ביקשו מהם לספר כל לכלוך על נתניהו, כל פירור מידע, אפילו רכילות, משהו קטן, העיקר שיביאו לכלוכים על נתניהו.
כדי להאיץ את התהליך הודבקו לחלקם פרשיות שונות, שלא קשורות בכלל לחשדות המקוריים. פרשות שנופחו או הומצאו כדי לסחוט אותם.
תביאו איזה טינוף או לכלוך על נתניהו ואנחנו כבר נסתדר איתכם. ובינתיים, הם עברו התעללות, נזרקו למעצר, בני משפחותיהם הובאו לחקירות סרק. והכל, כדי לשבור את רוחם, כדי שירימו ידיים, ויספקו את רצונותיהם של העבריינים האמיתיים.
מסע הציד הראשון נכשל והתנפץ, אז עכשיו יש סבב שני – וגם הוא ייכשל.
המערכת המשפטית הרקובה מובסת בעקבות כשלונותיה המפוארים וחשיפת עבריינותה.
כשהיא מובסת, היא נואשת, כשהיא נואשת, היא הופכת ליותר אלימה, יותר אכזרית. היא מאבדת את הבלמים כדי לתפור תיקים למרות שנכשלה פעם אחר פעם.
וחמור מכל האכיפה הבררנית: אהרן ברק, הגורו של החבורה הזו, כתב בפסק דין בעליון בשנת 1988 את הדברים הבאים:
"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השיוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".
אכיפה בררנית, אומר למעשה ברק, היא פשע. ובמקרה הזה הפושעים הם גלי בהרב מיארה ועמית איסמן.
***************
פרשה ביטחונית ראשונה ואחריה הגיע השנייה ואחרי השנייה הגיע הסיפור של צחי הנגבי, משהו שקרה לפני 7 שנים, טענה שהועלתה בסכסוך אזרחי, הפכה לחשד לשוחד של 10,000 שקל.
והכל פורץ דווקא עכשיו והכל תחת כותרת הגג של מקורבים לראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה וארומה של שחיתות. העיקר האווירה, העובדות ממש לא מעניינות.
אני בוגר די ותיק של הטיפוסים הללו ושיטות העבודה העברייניות שלהם. בסבב הקודם של מסע הציד אחרי נתניהו, הוצעדו כל מקורביו ואנשי לשכתו לחדרי החקירות. החוקרים, בהנחיית הפרקליטות, ביקשו מהם לספר כל לכלוך על נתניהו, כל פירור מידע, אפילו רכילות, משהו קטן, העיקר שיביאו לכלוכים על נתניהו.
כדי להאיץ את התהליך הודבקו לחלקם פרשיות שונות, שלא קשורות בכלל לחשדות המקוריים. פרשות שנופחו או הומצאו כדי לסחוט אותם.
תביאו איזה טינוף או לכלוך על נתניהו ואנחנו כבר נסתדר איתכם. ובינתיים, הם עברו התעללות, נזרקו למעצר, בני משפחותיהם הובאו לחקירות סרק. והכל, כדי לשבור את רוחם, כדי שירימו ידיים, ויספקו את רצונותיהם של העבריינים האמיתיים.
מסע הציד הראשון נכשל והתנפץ, אז עכשיו יש סבב שני – וגם הוא ייכשל.
המערכת המשפטית הרקובה מובסת בעקבות כשלונותיה המפוארים וחשיפת עבריינותה.
כשהיא מובסת, היא נואשת, כשהיא נואשת, היא הופכת ליותר אלימה, יותר אכזרית. היא מאבדת את הבלמים כדי לתפור תיקים למרות שנכשלה פעם אחר פעם.
וחמור מכל האכיפה הבררנית: אהרן ברק, הגורו של החבורה הזו, כתב בפסק דין בעליון בשנת 1988 את הדברים הבאים:
"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השיוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".
אכיפה בררנית, אומר למעשה ברק, היא פשע. ובמקרה הזה הפושעים הם גלי בהרב מיארה ועמית איסמן.