״עכשיו באים?״
מאמר המערכת של הוול סטריט ז׳ורנל, תוקף בחריפות את מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, על כך שהוא, ביידן ובכירי הממשל, ידעו בזמן אמת שביקורת שלהם על ישראל מרחיקה עסקה לשחרור החטופים, ובכל זאת המשיכו בה, וששיקולים פוליטיים של ביידן, הרחיקו הסכם.
המאמר מאשים את ביידן גם ב"תפיסת טרמפ" על ההצלחה הישראלית לפגוע בציר האיראני, למרות שלכל אורך הדרך, ביידן ואנשיו ניסו לעצור את מכונת המלחמה של ישראל.
המאמר:
עכשיו הוא אומר לנו. בראיון שפורסם בשבת בניו יורק טיימס, מזכיר המדינה, אנטוני בלינקן, ציין את את המכשול העיקרי לעסקת בני ערובה בעזה: "בכל פעם שהיה פער פומבי בין ארה"ב וישראל, והתפיסה שהלחץ גובר על ישראל, ראינו את זה: חמאס נסוג מהסכמה להפסקת אש ולשחרור בני ערובה". הוא צודק, והמסרים של מנהיג חמאס יחיא סינוואר למנהלי המשא ומתן שלו שדווחו, על ידי העיתון וול סטריט ז׳ורנל, אמרו זאת. אבל אם כך מהו הדין וחשבון על מעשיו של ממשל ביידן אז?
מאז עסקת בני הערובה הראשונה והיחידה עד כה בנובמבר 2023, הנשיא ביידן שימר פער פומבי בלתי נפסק, הוא הגביל את ישראל, נזף בה, איים עליה ודרש להפסיק את מלחמת ההגנה שלה. הנשיא השתמש בעימותים האלה (עם ישראל) כדי להרגיע את הבסיס הפעיל האנטי-ישראלי של מפלגתו לפני הבחירות ב-2024, אבל כפי שאומר מר בלינקן, גם חמאס שמע את המסר.
ב-30 בנובמבר 2023, מר בלינקן קבע כללים חדשים לאופן שבו ישראל יכולה להילחם - בקיצור, נקבע שישראל לא תוכל להמשיך להילחם כפי שעשתה עד אז , (אופי לחימה) שאילץ את חמאס לבצע עסקה.
ב-12 בדצמבר, מר ביידן האשים את ישראל ב"הפצצה חסרת הבחנה", שקר שנסתר על ידי ראיות. המסר לישראל היה "מעבר לשלב הבא" (של המלחמה) עם פחות חיילים.
כשהלחץ (האמריקני) על ישראל גבר ב-2024, חמאס טען כי אין צורך לשחרר את החטופים; ארה"ב תאלץ את ישראל לסיים את המלחמה בכל מקרה. בפברואר דחף הממשל להקמת מדינה פלסטינית, יצר משטר סנקציות אנטי-ישראלי ושם כבלים חדשים להעברת נשק (לישראל). מר ביידן מתח ביקורת על המאמץ המלחמתי של ישראל כ"מעל הדף" וראה בהתנחלויות ישראליות בלתי חוקיות.
איפה הייתה הדאגה אז לגבי ״פער פומבי מול ישראל״, בשעה שבני ערובה נוספים עדיין היו בחיים?
במרץ קרא מנהיג הרוב בסנאט, צ'אק שומר, להפיל את ממשלת ישראל. מר ביידן האשים את ישראל בבעיות (בהכנסת) הסיוע, סגנית הנשיא קמאלה האריס קראה ל"הפסקת אש מיידית" והנשיא קבע "קו אדום" שאסור לישראל להיכנס לרפיח, המעוז הדרומי של חמאס. מר ביידן פרסם איומים לא ביחידות אלא ב-CNN: "אנחנו לא מתכוונים לספק את הנשק ופגזי הארטילריה". הוא הרוויח מזה. באפריל מר ביידן גינה את ישראל ודרש ויתורים חדשים במשא ומתן. מר בלינקן הזהיר "אם לא נראה את השינויים שאנחנו צריכים לראות" בהתנהלות ישראל, "יהיה שינוי במדיניות שלנו". בזמנו, קראנו לזה "הדבר הגרוע ביותר שהנשיא יכול לעשות כדי לשחרר את בני הערובה". מדוע לקח למר בלינקן כל כך הרבה זמן להגיע לאותה מסקנה?
***
נוכל להמשיך חודש אחר חודש, איך מר ביידן עשה כל שביכולתו כדי למנוע מישראל להביס את חיזבאללה. חושפני יותר הוא שינוי המנגינה של הממשל, במיוחד מאז הבחירות בארה"ב.
במקום להמשיך להתלונן על כישלונו לעצור את ישראל, צוות ביידן לקח קרדיט על ההישגים של ישראל. מר ביידן, שדחף "מניעת הסלמה" לאורך המלחמה, התגאה בדצמבר בכך שהוא "הזיז את מאזן הכוחות במזרח התיכון". מר בלינקן אומר כעת "ישראל השמידה את היכולות הצבאיות של חמאס". היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, אומר כי "הנציג המרכזי של איראן באזור, חיזבאללה, נחלש לחלוטין, מרוסק".
דייוויד איגנטיוס של הוושינגטון פוסט, מגבר שמהדהד את מדיניות ביידן, כותב בראיון היציאה שלו עם מר סאליבן ב-31 בדצמבר כי "צוות ביידן הימר על ישראל", ש"החלה לנהל את הטבלה נגד איראן ונציגיה", וכתוצאה מכך "מזרח תיכון שעבר שינוי". מי ידע שההסלמה פירושה טרנספורמציה?
בעוד צוות ביידן מגשש אחר מורשת, הדבר החיובי היחיד שהוא יכול למצוא הוא שהכוח האיראני נסוג לאחור. לא משנה שזה היה ההיפך מהמדיניות של הממשל, שניסה לעצור את ישראל בכל דרך. בואו נתפלל שהשינוי הגיע בזמן כדי לדכא את התקוות של חמאס על מנת לעזור לבני הערובה.
