תמיר מורג - כתב מדיני ערוץ 14

בן כספית אתמול: "אם נתניהו ייצא לנאום בוושינגטון הוא יוחרם על ידי רוב, אם לא כל הדמוקרטים".

אפילו לא הספיק להתיישן...

דרמה דיפלומטית: מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, הודיע כי יקבל בברכה את נתניהו אם יוזמן על ידי יו"ר בית הנבחרים ג'ונסון לנאום בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס. זאת לאחר שג'ונסון הודיע מוקדם יותר כי יזמין את נתניהו.

הערכה זהירה: חמאס משחק בישראל ומתמרן אותה, ללא כוונה אמיתית להגיע לעסקה. הסבר:

1. סינוואר רואה בעסקה הראשונה כישלון, מאחר שהוא ציפה שתוביל לסיום המלחמה. כל הדברים האחרים הרבה פחות מעניינים אותו, כי כל עוד אין התחייבות ישראלית לסיום המלחמה, פירושם מבחינתו חיסול חמאס ומוות (אלא אם יבחר בכניעה ויציאה בטוחה).

לכן גם הפעם סביר בהחלט שחמאס לא יסכים לעסקה, למרות ההצהרות על נסיגה מהדרישה המוקדמת להכרזה על סיום המלחמה (חמאס משקר במו"מ? לא יכול להיות...)

2. בעצם הנכונות להתגמש כביכול, חמאס השיג את דחיית הפעולה ברפיח, הגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל וריקון מה שנותר מ"שעון החול המדיני". זה מקדם אותו למטרתו האמיתית: הישרדות.

זו גם הסיבה להנחת ההצעה על השולחן בעיתוי הזה, ערב פעולה ברפיח, ובאופן הזה, שמחייב מו"מ של שבועות בטרם ניתן יהיה להכריז בוודאות על מות העסקה.

3. למרות הניתוח הזה, נכון היה ללכת לדוחה כדי למצות את הסיכוי להחזיר בכל זאת את החטופים (כפי שכבר למדנו, זה יומרני לקבוע בנחרצות את כוונות האויב).

4. נקודה מס' 3 תקפה בתנאי שהדרג המדיני יפגין חוסן ויכולת עמידה בפני לחצים, ויוציא לפועל את הפעולה לחיסול ארבעת גדודי חמאס ברפיח. על פי ההתנהלות עד עכשיו אני מעריך שזה מה שיקרה, ואז פחות משנה אם חיכינו עוד כמה שבועות כדי למצות כל סיכוי להחזיר את החטופים.

על פי בקשת ביידן בשיחה אתמול עם נתניהו, השר דרמר וראש המל"ל הנגבי ייצאו מחר לוושינגטון כדי לדון בפעולה ברפיח. האמריקנים רוצים לדבר על "אלטרנטיבות", ישראל הבהירה: "תהיה פעולה נרחבת, נדבר על עניינים הומניטריים".

בישראל מתעקשים שלמרות המשלחת שתצא לוושינגטון והודעת הבית הלבן, הפעולה ברפיח תתבצע במתכונת המורחבת שלה. המשלחת תציג לאמריקנים את התוכנית לפינוי האוכלוסייה.

הבית הלבן מאשר: "מרוואן עיסא חוסל".

השיחה בין ביידן לנתניהו נערכה ביוזמת האמריקנים.

שיחת ביידן ונתניהו תחל בדקות הקרובות (נקבעה ל-16:30).

פרסמנו הערב במהדורה של 14: חמאס נסוג לכאורה מדרישתו לסיום המלחמה כתנאי ליישום השלב הראשון של עסקת החטופים - התפתחות דרמטית אם יתברר שלא מדובר בתרמית של הקטארים.

בישראל מדגישים כי זה מה שטוענות המתווכות, אך עדיין לא ברור אם האמירה הזו אכן משקפת את עמדת חמאס, והמשלחת שתצא לדוחה בתחילת השבוע תצטרך לברר זאת.

בנוסף, יש גורמים בישראל שטוענים כי "יציאה מציר הביתור והחזרת התושבים לכל הרצועה = הפסקת המלחמה", וכמובן שיש עדיין פערים גדולים גם בנושא האסירים.

בכל מקרה, אם המסר של המתווכות נכון וחמאס מוכן לעסקה ללא התחייבות מראש לסיום המלחמה, מדובר בהתפתחות משמעותית.

מה אנו יודעים על תשובת חמאס? (ייתכנו אי דיוקים קלים, אבל בעיקרון זה המתווה המוצע):

קודם כל, כמעט בוודאות היא הועברה בתזמון הזה כדי לנסות לסכל שוב את הפעולה ברפיח.

מעבר לכך מדובר בשני שלבים: שחרור חטופים הומניטריים (נשים, ילדים, חטופים מבוגרים וחטופים פצועים) + חיילות (למעשה כולם חוץ מחיילים וגברים מתחת לגיל 50), תמורת בין 700 לאלף אסירים, כולל כמאה רוצחים (עדיין לא סגור בדיוק על המספר), הפסקת הלחימה ללא נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה בשלב זה, וחזרת העזתים לבתיהם.

בשלב השני ישוחררו החיילים הגברים תמורת כל האסירים הביטחוניים (מסתמן שהם דורשים כולל אסירי נוחבה, אבל עוד לא סגור על זה), ויתנהל מו"מ על תאריך נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה.

למעשה חמאס מבקש את סיום המלחמה דה-פקטו החל מתחילת השלב הראשון, ואת שחרור כל האסירים הביטחוניים. קשה לראות את ישראל מסכימה לזה, אבל ינסו להגיע לעסקה חלקית על השלב הראשון, במחיר נמוך יותר ובלי סיום המלחמה. סיכוי לא גבוה.

חמאס גם דורש לבחור בעצמו את שמות הרוצחים שישוחררו, כולל מרוואן ברגותי, אחמד סאדאת ומחבלים בכירים נוספים.

מפתח ימי ההפוגה הוא יום הפוגה תמורת כל חטוף משוחרר בשלב הראשון, כשהמטרה היא שבמהלך השלב הזה יושג כאמור סיכום על תאריך נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה וסיום המלחמה בטרם תחודש הלחימה. האמריקנים מקדמים איזה ישראבלוף לפיו חמאס יכריז שהמלחמה הסתיימה וישראל תטען שעדיין מתנהל על כך מו"מ, כשבפועל הלחימה לא תחודש.

בישראל לא צפויים להסכים לתנאים הללו, ובין היתר מציינים שהנשים והילדים היו אמורים להיות משוחררים כבר בשלב הראשון, לכן לא יוענקו תמורתם ימי הפוגה חדשים.

פרסמנו במהדורה של 14: נתניהו מוכן לצרף את סער לקבינט המלחמה באופן מיידי, אבל לא רוצה בשלב זה לפעול באופן חד-צדדי מול גנץ, שמתנגד למהלך. עם זאת, ההערכה היא שגנץ, אשר מטיף לאחדות וממלכתיות, יתקשה לפרוש מהממשלה בגלל צירוף סער לקבינט המלחמה, ולכן ייתכן שהמהלך יבשיל בקרוב.

כרגיל, פנינו לקבל תגובה מלשכת גנץ כדי להביא את הצד שלו, וכרגיל נתקלנו בהתעלמות.

אין שום סרט שהמתקפה הפראית של צ'אק שומר על נתניהו והממשלה הנבחרת בישראל לא מתואמת עם הבית הלבן. שומר, מנהיג הדמוקרטים בסנאט, הוא אוהד ישראל, והדברים שלו חריגים ביותר.

הם מתווספים לסנקציות שארה"ב מטילה היום על שני מתיישבים, ולראשונה גם על שני מאחזים ביו"ש. בקיצור, משבר.

קצינים בכירים לשעבר שמתראיינים תחת כל עץ רענן ומנסים להפוך את גולדפוס לקפלניסט על סטרואידים: אתם גורמים לו נזק בשם המאבק הפוליטי שלכם, כך לא נראית אחוות לוחמים.

אין לי מושג מה גולדפוס חושב אבל שמעתי היטב מה הוא אמר, ואתם מזהמים את הדברים שלו. שוב הוכח שהטרללת מקדשת את האמצעים.

סער לא סיכם עם נתניהו על כניסה לקבינט המלחמה. ייתכן שזה יקרה בהמשך, אבל לא היה ולמיטב הבנתי אין גם עכשיו סיכום כזה.

אפשר לשער (אני לא יודע זאת בוודאות) שתוכנית ההתנתקות של גדעון סער מהמחנה הממלכתי הייתה מתואמת עם נתניהו, כולל הדרישה להשתלב בקבינט המלחמה. ואפשר לא לאהוב את סער, אבל לדעתי חשוב שהוא יהיה שם.

פרסמנו הערב במהדורה של 14: גורמים בישראל שוקלים לחמש חמולות מקומיות ברצועת עזה בנשק קל, על מנת שיוכלו להשתלט על חלוקת הסיוע במקום חמאס. כרגע מדובר ברעיון שנשקל, ובכל מקרה החלטה בעניין תצטרך להתקבל בקבינט המורחב, שם אפשר לנחש שהיא תעורר ויכוח רציני.

בירושלים היו מעדיפים לראות את האמירתים, שצפויים לספק חלק ניכר מהסיוע שיגיע דרך הים, לוקחים צעד נוסף קדימה, יורדים אל החוף ומחלקים את הסיוע, אבל האמירתים כרגע לא בעניין - אולי בהמשך, כשהרצועה תהיה בטוחה יותר.

לכן, במצב הנוכחי נשקלים גם רעיונות אחרים, ביניהם חימוש גורמים מקומיים.

עוד זווית לאירוע של מנשה זלקה: כדורגלן מצליח בליגת העל עוזב הכל והולך להילחם ולסכן את חייו במשך חודשים ברצועת עזה - האם זה מקרי שמדובר בבן העדה האתיופית? נתוני הנופלים במלחמה הזו מראים שזה ממש ממש לא מקרי. יש הרבה מה ללמוד מיוצאי אתיופיה והרבה לתקן ביחס אליהם.

ההודעה של ביידן הלילה על הקמת מזח צף מקובלת על ישראל, ולמעשה היא חלק מהתוכנית להקמת המסדרון הימי מקפריסין, שעליו הודיעה היום ישראל.

בשלב הראשון ייערך בידוק של הסיוע בקפריסין על ידי פקחים ישראלים, וספינות קטנות יחסית, שיכולות להגיע עד לחוף ברצועת עזה או כמעט עד לחוף, יובילו את הסיוע. כך ייכנס לרצועה סיוע מבלי שהוא יעבור בישראל, בהתאם ליעד שהציבה הממשלה בתחילת המלחמה.

בהמשך, לאחר שארה"ב תקים את המזח הצף, ניתן יהיה לייעל את התהליך ולהוביל את הסיוע באוניות גדולות יותר שיעגנו במזח הצף.

לאור זאת אין משבר מול האמריקנים בנוגע להודעה של ביידן, והדברים נעשים בתיאום עם ישראל. העמדה הישראלית אינה מתנגדת להכנסת סיוע לרצועה על ידי צדדים שלישיים, אלא שוללת את הטלת האחריות לסיוע על ישראל.

פרסמנו הערב במהדורה של 14: ארה"ב העבירה בימים האחרונים לישראל טפסים (מעין שאלון) להגשה עד סוף מרץ, שבהם ישראל מתבקשת להסביר כיצד היא פועלת כדי לשמור על החוק הבינ"ל ועל הימנעות מפגיעה באזרחים. הטפסים הם יישום של צו נשיאותי שהוציא ביידן לפיו כל המדינות שרוכשות/מקבלות נשק אמריקני צריכות להוכיח שהן משתמשות בו באופן ראוי. בפועל - הצו הוצא בגלל המלחמה של ישראל בעזה.

אנחנו עדיין רחוקים מאמברגו נשק או אפילו מהגבלות על הסיוע, והממשל גם לא זקוק לשאלונים או לצווים נשיאותיים לשם כך. אז מה כן יש לנו כאן? איתות דיפלומטי לקוצר הרוח הגובר של הממשל מהנעשה ברצועת עזה, בדגש על הסיוע ההומניטרי.

גורם מדיני אומר היום כי "הסבלנות בוושינגטון אוזלת". קיים לחץ כבד מאוד לחזור לכמות הסיוע שנכנס לפני המלחמה (יותר מ-500 משאיות ביום), ועל הרקע הזה באחד הימים האחרונים הגיעו כבר ל-277 משאיות.

האמריקנים מבינים שצה"ל לא הרג את הפלסטינים שהתנפלו על המשאיות באירוע בצפון הרצועה, אבל מייחסים לישראל אחריות למצב הכללי ולכן התקרית הזו הגבירה את הלחץ, שהיה כבד ממילא.

קוצר הרוח בוושינגטון נובע הן מהאידאולוגיה של בכירי הממשל והן מלחצים פוליטיים פנימיים שהולכים ומתגברים, כולל הטרדות אישיות של פוליטיקאים דמוקרטים על ידי פעילי שמאל רדיקלי מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה.

הסנטימנט הזה מחלחל גם למעלה, לבכירי הממשל, והוא הרקע להצנחת הסיוע בעזה - בסך הכל טיפה בים, לא אירוע משמעותי מבחינה כמותית. ההצנחה נועדה בעיקר ליצור מצג פוטוגני כדי להקל במעט את הלחץ הפוליטי הפנימי, שכאמור מכרסם עוד ועוד בעצבים החשופים של הממשל שנמצא בשנת בחירות מאתגרת.