פרסמנו הערב במהדורה של 14: ארה"ב העבירה בימים האחרונים לישראל טפסים (מעין שאלון) להגשה עד סוף מרץ, שבהם ישראל מתבקשת להסביר כיצד היא פועלת כדי לשמור על החוק הבינ"ל ועל הימנעות מפגיעה באזרחים. הטפסים הם יישום של צו נשיאותי שהוציא ביידן לפיו כל המדינות שרוכשות/מקבלות נשק אמריקני צריכות להוכיח שהן משתמשות בו באופן ראוי. בפועל - הצו הוצא בגלל המלחמה של ישראל בעזה.

אנחנו עדיין רחוקים מאמברגו נשק או אפילו מהגבלות על הסיוע, והממשל גם לא זקוק לשאלונים או לצווים נשיאותיים לשם כך. אז מה כן יש לנו כאן? איתות דיפלומטי לקוצר הרוח הגובר של הממשל מהנעשה ברצועת עזה, בדגש על הסיוע ההומניטרי.

גורם מדיני אומר היום כי "הסבלנות בוושינגטון אוזלת". קיים לחץ כבד מאוד לחזור לכמות הסיוע שנכנס לפני המלחמה (יותר מ-500 משאיות ביום), ועל הרקע הזה באחד הימים האחרונים הגיעו כבר ל-277 משאיות.

האמריקנים מבינים שצה"ל לא הרג את הפלסטינים שהתנפלו על המשאיות באירוע בצפון הרצועה, אבל מייחסים לישראל אחריות למצב הכללי ולכן התקרית הזו הגבירה את הלחץ, שהיה כבד ממילא.

קוצר הרוח בוושינגטון נובע הן מהאידאולוגיה של בכירי הממשל והן מלחצים פוליטיים פנימיים שהולכים ומתגברים, כולל הטרדות אישיות של פוליטיקאים דמוקרטים על ידי פעילי שמאל רדיקלי מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה.

הסנטימנט הזה מחלחל גם למעלה, לבכירי הממשל, והוא הרקע להצנחת הסיוע בעזה - בסך הכל טיפה בים, לא אירוע משמעותי מבחינה כמותית. ההצנחה נועדה בעיקר ליצור מצג פוטוגני כדי להקל במעט את הלחץ הפוליטי הפנימי, שכאמור מכרסם עוד ועוד בעצבים החשופים של הממשל שנמצא בשנת בחירות מאתגרת.