שומע את נאום טראמפ - עמוס בהחלטות, הכרעות, צעדים אופרטיביים ושינויי מדיניות - וחושב על 735 הבגצים שהיו מגיעים במהירות הבזק אם היינו במדינת ישראל הכפופה לשלטון המשפטנים.
הרי אתם ואני יודעים ששום דבר לא היה זז.
כי במקביל לבגצים הבהולים היו מגיעים התנגדויות של היועמשית. דרישות לשינוי והוספת תנאים, הטלת וטו על קידום ההחלטה, בחינה מחודשת מול הגורמים המקצועיים, העמסת מקלות בגלגלי ההחלטות ועוד ועוד.
מיד אחרי העתירות היינו שומעים על סירוב מחלקת הבגצים לייצג בהגנה על ההחלטות ועל המדיניות - ובסמוך בדיון האם היועמשית תאפשר בטובה לקחת ייצוג פרטי בכל תיק ותיק.
רגע אחרי הגשת העתירות היינו נתקלים בשלל צווי הביניים שהיו עוצרים את ההחלטות ומעכבים את המומנטום של ההנהגה החדשה בחודשים או שנים קדימה.
במקביל, היינו נכנסים לשטף דיונים על מידתיות, אינטרס ציבורי וסבירות ההחלטות. בפלפולים על הסדרים ראשוניים, ההתאמה לחקיקה, התחולה הפרוספקטיבית ועוד.
כמובן, בפן האישי, היינו מגיעים לאינספור דרישות קונקרטיות לנבצרות זמנית נגד טראמפ בגלל התיקים נגדו או שערוריות אחרות - ובהתאם בעתירות נגד ביטול כתבי האישום (שבינינו, לא היו מבוטלים בכל מקרה לאור התובעת הכללית שהיא במקרה היועמשית).
ועוד ועוד. עתירות נגד המינויים והעדר נסיון מתאים של חלק מהמינויים, בחינת וסריקת התבטאויות עבר פוגעניות, טענות לניגודי עניינים, דרישה לבחון את 'השינוי המשטרי' ולא כל החלטה בנפרד, פתיחה בחקירות בחשד להפרת אמונים, בחינת עסקאות שוחד אם קודמו גם פקידים שהבטיחו לקיים את מדיניות טראמפ, ביטול החלטות ומינויים בגלל שיקולים זרים, טענות נגד מהירות ההחלטות והעדר הליך דיוני מספק (כאשר חלק ניכר מההחלטות ללא היוועצות מספקת בדרג המקצועי ובייעוץ המשפטי!).
שום דבר לא היה זז.
הכל היה נתקע.
אחרי כמה שנים היינו מקבלים את הכרעת בגץ כדי להבין מה יקרה במדינה.
אבל נו טוב, מה הם מבינים,
סך הכל ארצות הברית של אמריקה,
מה הם יודעים על עקרונות ה'דמוקרטיה המהותית' שברק הקים לעם בציון?